פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טוענת כי ביום 15.1.2008 שעה 18:00 לערך בעת שהנהג ברכבה נסע ביציאה מאזור התעשייה בנתניה ופנה ימינה, הגיח לפתע רכב הנתבעים משביל בצד הדרך, פגע ברכבה וגרם לו לנזקים. סכום התביעה עמד על סך של 3,505 ₪.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנהג ברכב התובעת סטה מנתיב נסיעתו באופן מסוכן וחסר זהירות תוך כדי ניסיון השתלבות בכביש ופגע ברכב הנתבעת. בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה, נכתב כי

כי רכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת בצד ימין של הכביש במקום מותר. רכב התובעת שניסה להשתלב בכביש לא הצליח, סטה לימין ופגע ברכב הנתבעים.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של שני הנהגים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובמסמכים המצויים בתיק בית המשפט, שמעתי את העדויות ואת סיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

לא מצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעת על פני גרסת נהג הנתבעים. בהתאם לגרסת נהג הנתבעים הוא עמד משך כ- 3 דקות בצד הדרך במקום מותר וההתנגשות ארעה בעת שהוא היה עסוק בשיחת טלפון.

מעבר לכך שעדותו של נהג התובעת הינה עדות יחידה, הרי שמעדותו שלו עלו ממצאים, אשר מתיישבים יותר עם גרסת נהג הנתבעים.

נהג התובעת בעדותו אמר כי רכב הנתבעים עמד על נתיב ההאצה עצמו ולא על שולי הכביש. (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 2).

בהודעה שמסר נהג התובעת לתובעת הוא כתב כי רכב הנתבעים היה על שביל. כשנשאל מדוע כך כתוב, הוא השיב: "זה לא היה שביל, זה היה נתיב האצה, שאין בו שוליים, זה לא שביל. זה לא שוליים". העד הודה כי הוא זה שחתם על טופס ההודעה (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 18-20).

מנגד הסביר נהג הנתבעים כי הוא חנה במפרץ של חנייה, בצד, בשוליים (ראה פרוטוקול עמ' 4 ש' 17) ובהמשך הוא הסביר: "זה מפרץ כזה. זה לא מרוצף, זה כורכר" (עמ' 5 ש' 12). דבריו אלה מתיישבים עם האמור בהודעה לתובעת עליה חתם נהג התובעת, לפיה רכב הנתבעים יצא מ"שביל". אחרת אין משמעות לשימוש במילה זו בטופס ההודעה של נהג התובעת. ההבדלים בין האמור בהודעה לתובעת לבין האמור בעדותו של נהג התובעת בדבר המקום בו עמד רכב הנתבעים עובר לתאונה, פועלת לחובתה של התובעת.

זאת ועוד, מיקום הפגיעה בכלי הרכב – פינה ימנית קדמית של רכב התובעת עם הפינה האחורית שמאלית של רכב הנתבעים- מתיישב יותר עם גרסת נהג הנתבעים לפיה רכבו היה בעמידה. על פי גרסת נהג התובעת רכב הנתבעים עמד על נתיב ההאצה ולא חסם את נתיב הנסיעה. כאשר נהג התובעת החל לעקוף את רכב הנתבעים משמאל, החל הנתבע 1 בנסיעה ופגע בו (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 2 במיוחד ש' 1-6). רכב הנתבעים נסע שמאלה ובלשונו: "גם הוא יוצא שמאלה" (ראה עמ' 3 ש' 12.) לאור גרסה זו היה צפוי כי רכב הנתבעים ייפגע בצדו השמאלי ואולי אף במרכזו ולא בפינה האחורית (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 1-7).

בדיון טען נהג התובעת כי נהג הנתבעים הציע שהוא ידאג לתקן את רכב התובעת במוסך של אחיו וכי אף קצין הרכב של התובעת שוחח עם נהג הנתבעים בעניין זה. נהג הנתבעים הכחיש זאת. קצין הרכב של התובעת לא העיד לפני ולפיכך לא מצאתי כי יש לייחס משקל כלשהו לעניין זה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט – שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, הוצאות הנתבע 1 בסך של 500 ₪ ושכר עד מטעם הנתבעים בסך של 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: